רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא כָּתוֹבָה מָֽטְתֵיהּ אוֹנֵס. עָלוּן לְגַבֵּיהּ רִבִּי מָנָא וְרִבִּי יוּדָן וַהֲוָּה חֲמָר טָב וְאִישְׁתּוּן סַגִּין וְגָֽחְכִין. לְמָחָר אָתוּן בַּעְיָן מֵיעוּל גַּבֵּיהּ. אָמַר לוֹן רַבָּנָן אָכֵן בַּר נָשׁ עֲבֵיד לְחַבְרֵיהּ. לָא הֲוִינָן חֲסֵרִין אֶתְמֹל אֶלָּא מֵיקוּם וּמִירְקוֹד.
Pnei Moshe (non traduit)
ומטתיה אונס. אירע לו אבילות ונכנסו אצלו ר' מנא ור' יודן והיה להם יין טוב ושתו הרבה ממנו עד שבאו לידי שחוק ע''י שכרות ולמחרת כשרצו לבא אצלו אמר להם רבנן וכי כך עושה אדם לחבירו שבא לנחמו והלא לא היינו חסרין אתמול כ''א לקום ולרקוד כדרך שעושין בבית המשתה:
הוה כתובה. או בתונה שם מקום:
כַּד דָּמָךְ רִבִּי יָסָא קִבֵּיל רִבִּי חִייָא בַּר ווָה אֲבֵילוֹי וְאַייְכְלוּן בָּשָׂר וְאַשְׁקִיתוּן חֲמָר. כַּד דָּמָךְ רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא קִבֵּיל רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אֲבֵילוֹי וְאַייְכְלוּן בָּשָׂר וְאַשְׁקִיתוּן חֲמָר. כַּד דָּמָךְ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק קִבֵּיל רִבִּי זְעִירָא אֲבֵילוֹי וְאַייְכְלוּן טְלוֹפְחִין מֵימַר כְּמַה דְהוּא מִנְהָגָא. רִבִּי זְעִירָא מִידָמָךְ פָּקֵיד וָמַר לֹא תְקַבְּלוּן עָלַי יוֹמָא הֵן אֵבְלָא לְמָחָר 23a מַזְרְחַייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
קביל. עליו ר' חייא בר ווא אבילותו מפני שהיה רבו ואפי' כן אכל בשר ושתה יין ולא נהג דין אנינות וכן נהג ר' שמואל בר יצחק על רבו ר' חייא בר אבא אבל ר' זעירא לא אכל כ''א עדשים:
מימר כמה דהוא מנהגא. מכאן אמרו שהכל לפי המנהג ולא שחייב לנהוג דין אנינות וכן נהג ר' שמואל בר יצחק על רבו:
מי דמך. כשנפטר צוה קודם מותו לתלמידיו ואמר לא תקבלון עלי תנחומין של אבל היום למחר מזרחייא הצידה והבראה כדרך האבלים לקבל תעשו למחרתו ולשנות מדין אבל ממש צוה לעשות כן:
מזרחייא. צידה וסעודה מלשון המשנה דפ' כ' דכלים אף הרובצל והמזורה והיא כלי שנותנים בו צידה לדרך ועל שם הצידה נקרא מזורה א''נ מרזחייא גרסינן אבילות כד''א אל תבא אל בית מרזח וגו' וצוה להם שלא ינהגו אבילות כ''א ביום המחרת מפני שאם ינהגו ביום הראשון ויעשו סעודת הבראה יבאו לידי שכרות כמו שהיו נוהגין כהאי עובדא דלקמיה אבל יום המחרת ליכא למיחש לפי שאין הבראה אלא ביום הראשון:
תַּנִּי עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת שׁוֹתִין בְּבֵית הָאָבֵל שְׁנַיִם לִפְנֵי הַמָּזוֹן וַחֲמִשָּׁה בְתוֹךְ הַמָּזוֹן. וּשְׁלֹשָׁה לְאַחַר הַמָּזוֹן. אֵילּוּ שְׁלֹשָׁה שֶׁל אַחַר הַמָּזוֹן. אֶחָד לְבִרְכַת הַמָּזוֹן וְאֶחָד לִגְמִילוּת חֲסָדִים. וְאֶחָד לְתַנְחוּמֵי אֲבֵילִים. וּכְשֶׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן עוֹד שְׁלֹשָׁה אֶחָד לְחַזַּן הַכְּנֶסֶת וְאֶחָד לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְאֶחָד לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּכְּרִין וְהוֹלְכִין גָּֽזְרוּ עֲלֵיהֶן וְהֶחֱזִירוּם לִמְקוֹמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ואחד לרבן גמליאל. לכבודו לפי שבראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שבא ר''ג ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו כל העם אחריו כן:
א' לחזן וכו'. לפי שהם היו מתעסקים במתים ובשאר צרכי ציבור:
וא' לתנחומי אבילים. לכבוד אבילים עצמן ולנחם אותם:
וא' לגמילות חסדים. בשביל כבוד המנחמין הבאין לגמול חסד:
תני. בשמחות פ' י''ד:
כֹּהֵן מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא לִכְבוֹד רַבּוֹ. רִבִּי יַנַּאִי זְעִירָא דָּמָךְ חָמוֹי. הוּא הֲוָה חָמוֹי וְהוּא הֲוָה רַבֵּיהּ. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי וְאָסַר לֵיהּ. שָׁמַע רִבִּי אָחָא וָמַר יִטָּמֵאוּ לוֹ תַלְמִידָיו. רִבִּי יוֹסֵי נִטְמְאוּ לוֹ תַלְמִידָיו וְאָֽכְלוּ בָשָׂר וְשָׁתוּ יַיִן. אָמַר לוֹן רִבִּי מָנָא חָדָא מִן תַּרְתֵּי לָא פְלָטַת לְכוֹן. אִם אֲבֵילִים אַתֶּם לָמָּה אֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וְלָמָּה שְׁתִיתֶם יַיִן. וְאִם אֵין אַתֶּם מִתְאַבְּלִין לָמָּה נִטְמֵאתֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
חדא מן תרתי לא פלטת לכון. אחד משני דברים לא נצלתם ממנו דממ''נ שלא כדין עשיתם אם אתם מחזיקים עצמיכם כאוננים מפני כבוד רבכם מפני מה אכלתם בשר ושתיתם יין ואם אין אתם כקרובים ממש להיות לכם דין אוננים מפני מה נטמאתם:
דמך חמוי. נפטר חמיו והוא היה ג''כ רבו ושאל לר' יוסי אם מותר להטמא לכבוד רבו ואסר ליה שמע ר' אחא והתיר ואמר יטמאו לו תלמידיו:
כהן מהו שיטמא לכבוד רבו. גרסינן להא בפ''ז דנזיר בהלכה א':
מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא כֹהֵן לִכְבוֹד תּוֹרָה. רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה יָתִיב מַתְנֵי וְאָעַל מִיתָא. מִן דְּנָפַק לֵיהּ לֹא אָמַר לֵיהּ כְּלוּם. וּמָן דְּיָתִיב לֵיהּ לֹא אָמַר לֵיהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
לכבוד תורה. ללמוד תורה אם הולך ללמוד תורה וצריך לעבור במקום טומאה ואין שם דרך אחר ובנזיר גריס בהדיא לתלמוד תורה הוה יתיב ומתני. ונכנס טומאת המת לשם ומי שיצא משם מפני הטומאה לא א''ל כלום וכן מי שישב שם לא מיחה בידו משום דמספקא ליה אם מותר להטמאות בשביל ללמוד תורה:
רִבִּי נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא אָמַר אַבָּא לֹא הָיָה עָבוֹר תְּחוֹת כִּפְתָּה דְקֵיסַרִין. רִבִּי אַמִּי רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי כֹהֵן וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא הֲווּ מְטַיְּלִין בְּאִילֵּין פְּלָטיוּתָא דְצִיפּוֹרִי. הִגִּיעוּ לְכִיפָּה וּפִירֵשׁ רִבִּי כֹהֵן. הִגִּיעוּ לְמָקוֹם טַהֲרָה וְחָזַר אֶצְלָן. אָמַר לוֹן בְּמַה עָסַקְתֶּם. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא לֹא תֵימוֹר לֵיהּ כְּלוּם. אִין מִשּׁוּם דְּבָאַשׁ לֵיהּ דְּפָרַשׁ שֶׁמִּטָּמֵא לְתַלְמוּד תּוֹרָה לָא יָֽדְעִין. וְאִין מִשּׁוּם דַּהֲוָה גּוּייְסָן לָא יָֽדְעִין.
Pnei Moshe (non traduit)
לא תימא ליה כלום. וקאמר הש''ס דמספקא לן מפני מה צוה שלא לומר לו אם מפני שהרע בעיני ר' חזקיה על שפירש מהם מפני שמותר להטמאות ללמוד תורה או משום דהוה סייסן. וכך הוא בנזיר. כלומר שהיה סרסן ועקש ולנצח בדברים ושלא יקפחנו בתשובות. ולא ידעין טעמיה דר' חזקיה:
ופירש רבי כהן. מפני הטומאה וכשחזר אצלן והם היו עוסקין בדברי תורה שאל להם במאי אתם עוסקין:
פלטיותא. רחבה:
תחות כפתא דקסרין. שהיתה כפה זו אהל על הטומאה ולא עבר דרך שם ואע''פ שהלך ללמוד תורה:
כַּד דָּמָךְ רִבִּי יוּדָן נְשִׂיאָה אַכְרִיז רִבִּי יַנַּאי וָמַר אֵין כְּהוּנָּה הַיּוֹם. כַּד דָּמָךְ רִבִּי יוּדָה נְשִׂיאָה בַּר בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה נְשִׂיאָה דָּחַף רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא לְרִבִּי זְעִירָא בִכְנִישְׁתָּא דְגוּפְנָה דְצִיפּוֹרִין וּסְאָבֵיהּ. כַּד דָּֽמְכַת נְהוֹרַאי אַחְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה שָׁלַח רִבִּי חֲנִינָה בָּתַר רִבִּי מָנָא וְלָא סְלִיק. אָמַר לֵיהּ אִם בְּחַיֵּיהֶן אֵין מִטַּמְּאִין לָהֶן כָּל שֶׁכֵּן בְּמִיתָתָן. אָמַר רִבִּי נַסָּא בְּמִיתָתָן עָשׂוּ אוֹתָן כְּמֵת מִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' נסא במיתתן. שאני לפי שעשו אותה כמת מצוה מפני כבוד הנשיא:
בתר ר' מנא שהיה כהן ולא רצה לעלות ואמר אם בחייהון אין מטמאין להן בימי נדת טומאתן במיתתן לכ''ש:
בכנישתא דגופנא. בבהכ''נ שהיתה בכרם והיה שם המת ודחפו וטמאוהו בעל כרחו:
אָמַר רִבִּי יַנּאַי מִטָּמֵא כֹהֵן לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ. כַּד סְלִיק דִּוֹקְלֵטִייַנוֹס מַלְכָּא לְהָכָא חָמוּן לְרִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא מַפְסַע עַל קִבְרֵיהּ דְּצוֹר בְּגִין מֵיחְמָנֵיהּ. רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִצְוָה לִרְאוֹת גְּדוֹלֵי מַלְכוּת לִכְשֶׁתָּבוֹא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד יְהֵא יֹדֵעַ לְהַפְרִישׁ בֵּין מַלְכוּת לְמַלְכוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
לכבוד הנשיא. ופשט ליה דכד דמך ר' יודן נשיאה הוא רבינו הקדוש הכריז ר' ינאי ואמר אין כהונה היום שמותרין הכהנים להתעסק בו:
מטמא כהן לראות את המלך. אפי' מלכי עכו''ם כדאמר לקמן שאם יזכה למלכות בית דוד ידע להבחין בין מלכות למלכות:
רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָא יָתִיב מַתְנֵי בִכְנִישְׁתָּא מֶרְדְּתָא בְּקֵיסַרִין וַהֲוָה תַמָּן מֵיתָא. אָתַת עָֽנְתָא דִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם וְלָא שָׁאֲלוּן לֵיהּ. אָתַת עָֽנְתָא דְמֵיכְלָא וְשָׁאֲלוּן לֵיהּ. אָמַר לוֹן עַל נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם לָא שְׁאִילתּוּן לִי וּלְמֵיכְלָא שְׁאִילתּוּן לִי. כֵּיוָן דְּשָֽׁמְעוּן כֵּן הֲוָה כָל חַד וְחַד שָׁבַק גַּרְמֵיהּ וְעָרַק.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא שאלון ליה. אם מותר להפסיק מלימוד תורה ולשהות שם כדי לישא כפיהם וכשהגיע זמן האכילה אתו ושאלו ליה אם יפסיקו מלימודם ולילך לאכול מפני שכשיפסיקו יהיה חל איסור טומאה עליהם וכעס עליהם ואמר בתחילה בשביל נשיאת כפים לא שאלתם אם להפסיק ועכשיו בשביל האכילה אתם שואלים וכששמעו זה השמיט כל א' וא' את עצמו וברח ויצא מבהכ''נ כדי לאכול:
והוה תמן מיתא. ולא יצאו התלמידים שהיו לומדין בתורה וסוברים שמותר ליטמאות בשביל תלמוד תורה:
מדרתא דקיסרין. בשער העיר:
מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא כֹהֵן לִנְשִׂיאַת כַּפָּיִם. גְּדִילָה אַחֲוֵי דְרִבִּי אַבָּא בַּר כֹהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא מִטָּמֵא כֹהֵן לִנְשִׂיאַת כַּפָּיִם. שָׁמַע רִבִּי אָחָא וָמַר אֲנָא לָא אֲמָרִית לֵיהּ כְּלוּם. חָזָר וְאָמַר אוֹ דִילְמָא לָא שָׁמַע מִינִּי אֶלָּא כְיַי דָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּל כֹּהֵן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. וְסָבַר מֵימַר שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה דוֹחֶה לְמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. אֲנָא לָא אֲמָרִית לֵיהּ כְּלוּם. אַיְתוּנֵיהּ וַאֲנָא אַלְקוּנֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
חזר. ר' אחא ואמר או דילמא שזה גרם לו לטעות ולהעיד שקר בשמי שלא שמע ממני אלא כהאי דאמר ר''י בן פזי שאמרתי בשמו כל כהן שאינו נושא כפיו עובר בעשה דכה תברכו והיה סבור מגבילה מימר שמצות עשה דנשיאת כפים דוחה למצות ל''ת דטומאה ואנא לא אמרי ליה בהדיא כן וטעות גדולה היא הביאו אותו ואנא מלקי ליה שאמר בשמי דבר שלא אמרתי מעולם:
מגבילה. שם חכם:
לנשיאת כפים. אם יש טומאה בבית הכנסת אם מותר לשהות שם בשביל לישא את כפיו:
תַּנִּי מִטָּמֵּא כֹּהֵן וְיוֹצֵא חוּצָה לָאָרֶץ לְדִינֵי מְמוֹנוֹת וּלְדִינֵי נְפָשׁוֹת וּלְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ וּלְעִיבּוּר שָׁנָה. לְהַצִּיל שָׂדֶה מִן הַגּוֹי וְאֲפִילוּ 23b ליטור יוֹצֵא וְעוֹרֵר עָלֶיהָ. לִלְמוֹד תּוֹרָה וְלִישָּׂא אִשָּׁה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אִם יֵשּׁ לוֹ מֵאֵיכַן לִלְמוֹד אַל יִטָּמֵא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֲפִילוּ יֵשּׁ לוֹ מֵאֵיכַן לִלְמוֹד תּוֹרָה יִטָּמֵא שֶׁלֹּא מִכָּל אָדָם זוֹכֶה לִלְמוֹד. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל יוֹסֵף הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה מִטָּמֵּא וְיוֹצֵא אַחַר רַבּוֹ לְצִידָן. אֲבָל אָֽמְרוּ אַל יֵצֵא כֹּהֵן לְחוּץ לָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן הִבְטִיחוּ לוֹ אִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא א''כ הבטיחו לו אשה. אם הולך בשביל לישא אשה לא הותר לו להטמאות בארץ העמים אא''כ הבטיחו לו ויודע בודאי שישאנה:
ואפי' ליטור יוצא ועורר עליה. ליטור כמו לעיטור כלומר אפי' אינו בודאי שיצילה אותה מידו אלא שיש בידו עיטור שטר ערעור יוצא ועורר עליה ובנזיר ליתא להאי ואפי':
ויוצא חוצה לארץ. דוקא טומאת ארץ העמים שהיא מדבריהם הותרה לו לאלו הדברים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source